החלטה בתיק ב"ש 4497/05

1.       לפני בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים נגדם בתפ"ח 837/05, שבו מיוחסות להם עבירות של קשירת קשר לרצח, רצח, הפסקת הריון ואי-מניעת פשע. הוחלט, בהסכמה, כי עניינו של כל אחד מהמשיבים ידון בנפרד. להלן החלטתי בעניינו של המשיב 2 ("המשיב").

2.       על פי המפורט בכתב האישום, התגוררו המשיבים, הנשואים זה לזה, בדירה בג'בל מוכאבר בירושלים, כאשר אחד מבניהם, מאהר, התגורר בדירה הנמצאת מתחת לביתם. למשיבים היו ילדים נוספים, וביניהם רודיינה, ילידת 1977, שהיתה נשואה, התגוררה עם בעלה ונשאה ברחמה עובר כשהיא בחודש התשיעי להריונה; אמאני, ילידת 1985, אשר התגוררה עם המשיבים בביתם; ליילה, ילידת 1974, נשואה, שהתגוררה עם בעלה.

בתאריך 30.4.05 החלו המשיבים ומאהר לחשוד, כי רודיינה חיללה את כבוד משפחתה. ממועד זה ועד ליום 2.5.05 חזרה רודיינה להתגורר בבית הוריה, לאחר שגורשה מביתה ע"י בעלה.

המאשימה טוענת, כי בין 30.4.05 ועד 2.5.05 קשרו המשיבים ומאהר קשר לרצוח את רודיינה. במסגרת קשירת הקשר, בשיחות שערך מאהר עם המשיבים, ביקש מאהר לרצוח את כל אחיותיו. בתגובה אישר לו המשיב, במעמדו כאבי המשפחה, לרצוח את רודיינה בשל כך שפגעה בכבוד המשפחה, והוסיף שאין צורך שמאהר ירצח את כל אחיותיו.

ביום 2.5.05, בהמשך לקשר המפורט לעיל שקשרו המשיבים ומאהר, רצחו בצוותא המשיבה ומאהר את רודיינה.

על פי המפורט בכתב האישום, באותו יום רצחו המשיבה ומאהר גם את אמאני וניסו לרצוח את ליילה, זאת במסגרת קשר נוסף שקשרו השניים. אלא שאין מחלוקת, כי המשיב לא נכח באותה העת בבית והמאשימה אינה מייחסת לו אחריות לעבירות נוספות אלה, זולת אי נקיטה בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע מהמשיבה וממאהר  את ביצוע מעשי הרצח או השלמתם.

3.       המחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה הייתה מצומצמת בהיקפה והתמקדה בראיות המסבכות את המשיב, מחד, ובמסקנות המשפטיות שיש להסיק מראיות אלה, מאידך.

עמדתה של המבקשת, כי המשיב שותף לרציחתה של רודיינה כצד לעבירה, מבוססת על שני נדבכים: האחד, הודאותיו של המשיב מיום 5.5.05, כי אישר למאהר לבצע את הרצח; השני, מעמדו המיוחד של המשיב כראש המשפחה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי ראיות אלה מבססות לכאורה גם ביצוע עבירה של קשירת קשר לרצח. כמו כן נטען, כי המשיב ידע שהמשיבה ומאהר זוממים לרצוח גם את אמאני וליילה, אך לא נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע הרצח או השלמתו.

ב"כ המשיב טען מנגד, כי עיון מדוקדק באמרותיו של המשיב מלמד, כי לא אישר למאהר לרצוח את רודיינה. לטענתו, ממכלול הראיות עולה כי המשיב נשא ונתן עם מאהר לבל ירצח את אחיותיו, ודבריו כי צריך להרוג את רודיינה לא הוו אלא "הבעת עמדה תיאורטית", שאין בצידה צווי. ועוד נטען, כי מהראיות עולה, שהמשיב מילא במשפחה תפקיד זניח ושולי לעומת אשתו-המשיבה, אשר כוחה היה רב. במצב דברים זה, אין לקשור את המשיב בדרך זו או אחרת לרציחתה של רודיינה. המשיב לא צפה כי המשיבה או מאהר ימרו את פיו ויפגעו בבנות האחרות ולפיכך לא ניתן  להרשיעו גם באי מניעת העבירות שבוצעו כלפיהן. 

4.       על פי ההלכה שנפסקה בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י, פ"ד נ(2) 133, על  בית המשפט לבחון במבט כולל את חומר החקירה כולו. השאלה שעל בית המשפט להכריע בה היא: האם קיימות "ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר" (שם, בעמ' 147). במסגרת זו על בית המשפט לבחון גם את ראיות ההגנה וטענותיה, אולם בשלב זה של הדיון בית המשפט אינו בוחן את מהימנות העדויות והעדפת גרסאות אלו על פני אחרות: "ההסתכלות הכוללת על חומר הראיות אינה מכריעה במהימנותם של העדים" (שם, בעמ' 148). מנגד לכך יצוין,  כי בחינתן של הראיות המפלילות אינה טכנית גרידא, אלא בית המשפט "צריך לבחון עניינית אם מתוך מכלול חומר הראיות ובסיום ההליך השיפוטי, יהיה בכוחה של עדות זו, בהשתלבותה ביתר הראיות, להעמיד סיכוי סביר להוכחת האשמה" (שם, עמ' 149).

5.       לאחר שבחנתי את חומר הראיות על פי אמות מידה אלה הגעתי למסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה לכך, שהמשיב קשר עם מאהר קשר לרציחתה של רודיינה. עם זאת ספק הוא, אם קיים סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירת הרצח עצמה. בדומה לכך ספק הוא, אם ניתן יהיה להרשיעו באי מניעת פשע בקשר עם העבירות שבצעו המשיבה ומאהר כלפי אמאני וליילה. להלן יובאו הנימוקים לעמדתי. אפתח בסקירתן של הודאות המשיב, אשר עליהן מבססת המבקשת את טענותיה. לאחר מכן אבחן מהן המסקנות המשפטיות הנובעות מהראיות.

6.       בהודעה מיום 5.5.05 תאר המשיב את קורותיו ערב הרצח בזו הלשון (שם, בעמ' 3, ש' 56-62):

... בערך בשעה שמונה וחצי בלילה ישבנו בסלון, אני וסארה, ונהאד ומאהר. אני אמרתי למאהר שלא נמהר, לאט, לאט, נפתור את הסיפור הזה. מאהר אמר לי שהוא יהרוג את כולם, את כל שש הבנות. אני אמרתי לו אל תשתגע, אני אמרתי למאהר מה אתה רוצה משש הבנות רק אחת בגדה בבעלה שמה רודיינה, אני אמרתי למאהר שצריך להרוג את רודיינה בגלל הכבוד של המשפחה. אבל לא אמרתי לו להרוג בסכין או במשהו אחר...

ובהמשך הדברים:

שאלה: מדוע מאהר אמר שהוא יהרוג את כל שש הבנות?

תשובה: בגלל הבושה, בגלל הכבוד של המשפחה.

שאלה: מדוע אמרת למאהר שצריך להרוג את רודיינה?

תשובה: בגלל שהיא היחידה שהלכה עם מישהו אחר חוץ מבעלה.

...